תוכן

ד) ונבאר עתה כל אלו הבחי' באדם תחתון, וממנו יתבאר לעליון, הנה האדם, יש בו חיות או"פ, שהוא נחלק לג' חלקים, והם: נר"ן והאור הפנימי הזה, איננו מספיק להאיר הגוף החומרי שלו, ולכן הוצרך גם לכשיהיה לו האור המקיף מבחוץ. וטעם הדבר הוא, כי הנה הנשמה הפנימית, היא בחי' אימא, כנודע. וזה האוה"מ מבחוץ, הוא הנקרא חיה, הנקרא נשמה לנשמה, והיא בחי' אבא. ונודע כי או"א שניהם לא מתפרשאן לעלמין, ולכן בהיות אור אימא בפנים, ואור אבא מבחוץ, והם חושקים להתדבק יחד, על כן מרוב חשקם, זה מכה מבפנים בכלי הגוף, ונוקב ועובר דרך בו לחוץ להדבק עם אבא שבחוץ, ואור אבא שבחוץ, מכה בדופני הגוף מבחוץ, ונוקבו ונכנס בו בפנים, ומתדבק עם אבא. באופן שהוא התדבקות כפול, ועי"כ עביו של דופני הגוף, מקבל הארה. ומזדכך מבית ומחוץ.